יום רביעי, 20 בנובמבר 2013

זן-שיאצו על פי נעמי - שיעור מספר 6

מה היה לנו השבוע?
הגעתי לשיעור ביום שני מסוף שבוע בסיני. מההר הגבוה, שם אין לי צורך בכלום. רק לנשום ולנוח על הסלעים. להתמוגג מהכחול בשמיים, מהעננים, מההרים הגבוהים וצורות הסלע.
שם למדתי שיאצו, לפני שידעתי את המילה הזו. להישען בכל הגוף, לטפס על סלעים, לשמור על איזון בירידות, לשאוף פנימה נוף הרים, לחוש את הלב מתרונן.
כשהגעתי ללימודי השיאצו לפני מיליון שנה, זו הייתה התחושה. ונדהמתי שאפשר לחוש אותה עם בני אדם. כך, פשוט. לגעת בנשמה.
כל השנים אני נעה בין שני העולמות המקבילים הללו. למזלי אני עושה את הדבר שאני הכי אוהבת בעולם. ללמד. להיות בחיבור לאחדות. וכל פעם להבין קצת יותר את הלא ידוע. הללויה.

השבוע, חזרנו על השיעור הקודם והעמקנו בו.
יצרנו טיפול מתנועות הידיים והרגליים של מרידיאני הריאות והמעי הגס, ומרידיאני הטחול והקיבה. ובכך ראינו שיש סדר ומקצב לדברים, ואנו יוצרים ריקוד. זוהי תבנית התנועות.
התמקדנו בעבודה עם צבעים בהקשר של המרידיאנים, ובכיתת הבוקר, נכנסנו גם אל הצבעים המשלימים.

אולם הדבר החשוב יותר והמשמעותי בשיעור זה, היה לקחת את העבודה על המרידיאנים לזמן עבר, אותו בחרנו במשותף עם המטופלים. ההנחה מאחורי העבודה הזו, היא שאנו מכלול של זיכרונות האגור בגוף. בעודי עובדת על גיל הילדות, או כל זמן אחר, ניתן לחזק ולפתוח ולאזן את ההווה, בקלות רבה ובמהירות.
החוויה בכיתה הייתה עוצמתית ורב מימדית.

עוד נקודה שכדאי לזכור - שילבנו כוחות, ועבדנו מתוך חיבור אחד לשני בקבוצה. אתם מוזמנים לעשות זאת גם בתרגולים. להתחבר לקבוצה. אנו רשת. וזה עוזר לחיבור להיות עמוק ופשוט יותר. רשת של ריפוי פשוט! רשת של אהבה.

הכי חשוב - לתרגל!!!!!!!!!!!!

וכמה תמונות מסיני...






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה